שמירה על הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי והיציבות החברתית היא בעלת חשיבות עליונה באיחוד האמירויות הערביות (איחוד האמירויות הערביות). ככזה, המדינה הקימה מסגרת חוקית מקיפה לטיפול בפעולות המאיימות על היבטים חיוניים אלה של החברה, כולל הסתה לתסיסה ועבירות מרדנות. חוקי איחוד האמירויות נועדו לשמור על האינטרסים של האומה ולהגן על הזכויות והבטיחות של אזרחיה ותושביה על ידי הפללת פעילויות כגון הפצת מידע כוזב, הסתה לשנאה, השתתפות בהפגנות או הפגנות בלתי מורשות ועיסוק במעשים אחרים העלולים לשבש את הסדר הציבורי. או לערער את סמכות המדינה. חוקים אלה נושאים עונשים חמורים לאלה שנמצאו אשמים, המשקפים את המחויבות הבלתי מעורערת של איחוד האמירויות הערביות לשמור על החוק והסדר תוך שמירה על ערכי המדינה, העקרונות והלכידות החברתית.
מהי ההגדרה המשפטית של המרדה לפי חוקי איחוד האמירויות?
מושג ההמרדה מוגדר בבירור ומטופל במסגרת המערכת המשפטית של איחוד האמירויות, המשקף את מחויבותה של המדינה לשמירה על ביטחון לאומי ויציבות חברתית. על פי חוק העונשין של איחוד האמירויות הערביות, המרדה כוללת שורה של עבירות הכוללות הסתה להתנגדות או אי ציות נגד סמכות המדינה או ניסיון לערער את הלגיטימיות של הממשלה.
מעשים ממרדנים על פי החוק של איחוד האמירויות כוללות קידום אידיאולוגיות שמטרתן להפיל את המערכת השלטת, הסתה לשנאה נגד המדינה או מוסדותיה, העלבת פומבי של הנשיא, סגן הנשיא או שליטי האמירויות, והפצת מידע כוזב או שמועות העלולים לאיים על הסדר הציבורי. . בנוסף, השתתפות או ארגון הפגנות, הפגנות או התכנסויות לא מורשות העלולים לשבש את ביטחון הציבור או לסכן אינטרסים חברתיים נחשבים לעבירות מרדנות.
ההגדרה המשפטית של איחוד האמירויות להמרדה היא מקיפה וכוללת פעולות שונות שעלולות לערער את המרקם החברתי של המדינה או לערער את עקרונות השלטון שלה. הדבר משקף את עמדתה הבלתי מעורערת של האומה נגד כל פעילות המהווה איום על ביטחונה הלאומי, הסדר הציבורי ורווחת אזרחיה ותושביה.
אילו פעולות או דיבור יכולים להיחשב כהסתה להמרדה או עבירות מרידה באיחוד האמירויות?
חוקי איחוד האמירויות מגדירים מגוון רחב של פעולות ודיבור שיכולים להיחשב לעבירות מרידה או הסתה להמרדה. אלו כוללים:
- קידום אידיאולוגיות או אמונות שמטרתן להפיל את המערכת השלטת, לערער את מוסדות המדינה או לערער על הלגיטימיות של הממשלה.
- העלבת או השמצה פומבית של הנשיא, סגן הנשיא, שליטי האמירויות או חברי המועצה העליונה באמצעות דיבור, כתיבה או אמצעים אחרים.
- הפצת מידע כוזב, שמועות או תעמולה העלולים לאיים על הסדר הציבורי, על היציבות החברתית או על האינטרסים של המדינה.
- הסתה לשנאה, אלימות או מחלוקת עדתית נגד המדינה, מוסדותיה או חלקי החברה בהתבסס על גורמים כמו דת, גזע או מוצא אתני.
- השתתפות או ארגון הפגנות, הפגנות או התכנסויות ציבוריות לא מורשות העלולים לשבש את ביטחון הציבור או לסכן אינטרסים חברתיים.
- פרסום או תפוצה של חומרים, בין אם בדפוס ובין אם באינטרנט, המקדמים אידיאולוגיות מרדניות, מסיתים התנגדות נגד המדינה או מכילים מידע כוזב שעלול לערער את הביטחון הלאומי.
חשוב לציין שהחוקים של איחוד האמירויות על ההמרדה הם מקיפים ויכולים להקיף מגוון רחב של פעולות ודיבור, הן מקוונות והן לא מקוונות, הנחשבים מאיימים על יציבות המדינה, ביטחונה או לכידותה החברתית.
מהם העונשים על פשעים הקשורים להמרדה באיחוד האמירויות?
איחוד האמירויות נוקטת עמדה נוקשה נגד פשעים הקשורים להמרדה, ומטילה עונשים חמורים על אלה שנמצאו אשמים בעבירות כאלה. העונשים מפורטים בחוק העונשין של איחוד האמירויות ובחוקים רלוונטיים אחרים, כגון הצו הפדרלי-חוק מס' 5 משנת 2012 בנושא מאבק בפשעי סייבר.
- מַאֲסָר: בהתאם לאופי ולחומרתה של העבירה, אנשים שהורשעו בפשעים הקשורים להמרדה עלולים לעמוד בפני עונשי מאסר ממושכים. על פי סעיף 183 לחוק העונשין של איחוד האמירויות הערביות, כל מי שמקים, מנהל או מצטרף לארגון שמטרתו להפיל את הממשלה או לערער את מערכת השלטון של המדינה, יכול להידרש למאסר עולם או לתקופת מאסר זמנית של לא פחות מ-10 שנים.
- עונש מוות: במקרים מסוימים חמורים ביותר, כגון אלה הכוללים מעשי אלימות או טרור בשם המרדה, עשוי להיות עונש מוות. סעיף 180 לחוק העונשין קובע שכל מי שיימצא אשם בביצוע מעשה המרדה שגרם למותו של אדם אחר יכול לעמוד בפני עונש מוות.
- קנסות: ניתן להטיל קנסות משמעותיים לצד מאסר או במקום מאסר. לדוגמה, סעיף 183 לחוק העונשין קובע קנס בטווח מסוים לכל מי שמעליב בפומבי את הנשיא, סגן הנשיא או שליטי האמירויות.
- גֵרוּשׁ: אזרחים שאינם איחוד האמירויות שהורשעו בפשעים הקשורים להמרדה עלולים לעמוד בפני גירוש מהמדינה, בנוסף לעונשים אחרים כגון מאסר וקנסות.
- עונשים על פשעי סייבר: הצו הפדרלי-חוק מס' 5 משנת 2012 למאבק בפשעי סייבר מתווה עונשים ספציפיים לעבירות הקשורות להמרדה המבוצעות באמצעים אלקטרוניים, לרבות מאסר זמני וקנסות.
חשוב לציין כי לרשויות איחוד האמירויות יש שיקול דעת להטיל עונשים הולמים בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של כל מקרה, תוך התחשבות בגורמים כגון חומרת העבירה, ההשפעה הפוטנציאלית על הביטחון הלאומי והסדר הציבורי, והפרטים של הפרט. רמת המעורבות או הכוונה.
כיצד מבדילים חוקי איחוד האמירויות בין ביקורת/מתנגדים לפעילויות מרדנות?
| ביקורת / התנגדות | פעילויות מרידה |
|---|---|
| מתבטא באמצעים שלווים, חוקיים ולא אלימים | ערעור על הלגיטימיות של הממשלה |
| הבעת דעות, העלאת חששות או השתתפות בדיונים מכבדים בנושאים בעלי עניין ציבורי | קידום אידיאולוגיות שמטרתן להפיל את השיטה השלטת |
| מוגן בדרך כלל כחופש הביטוי, כל עוד הוא אינו מסית לשנאה או לאלימות | הסתה לאלימות, מחלוקת עדתית או שנאה |
| תרומה לצמיחת החברה ולהתפתחותה | הפצת מידע כוזב שעלול לערער את הביטחון הלאומי או הסדר הציבורי |
| מותר בגבולות החוק | נחשב כבלתי חוקי וניתן לעונש על פי חוקי איחוד האמירויות |
| כוונה, הקשר והשפעה אפשרית שהוערכו על ידי הרשויות | מהווה איום על יציבות המדינה ועל לכידותה החברתית |
רשויות איחוד האמירויות מבדילות בין צורות לגיטימיות של ביקורת או התנגדות, שבדרך כלל נסבלות, לבין פעילויות מרדניות, הנחשבות בלתי חוקיות וכפופות להליכים משפטיים ולעונשים הולמים. הגורמים המרכזיים הנחשבים הם הכוונה, ההקשר וההשפעה הפוטנציאלית של הפעולות או הנאום המדוברים, וכן האם הם חוצים את הגבול להסתה לאלימות, ערעור מוסדות המדינה או איום על הביטחון הלאומי והסדר הציבורי.
איזה תפקיד ממלאת הכוונה בקביעה אם מעשיו של מישהו מהווים המרדה?
כוונה משחקת תפקיד מכריע בקביעה אם מעשיו או נאומו של אדם מהווים מרידה על פי חוקי איחוד האמירויות. הרשויות מעריכות את הכוונה הבסיסית מאחורי הפעולות או ההצהרות כדי להבדיל בין ביקורת לגיטימית או התנגדות לבין פעילויות מרדניות המאיימות על הביטחון הלאומי והסדר הציבורי.
אם הכוונה נחשבת להבעת דעות בדרכי שלום, העלאת חששות או השתתפות בדיונים מכבדים בנושאים בעלי אינטרס ציבורי, זה בדרך כלל לא נחשב להמרדה. עם זאת, אם הכוונה היא להסית לאלימות, לקדם אידיאולוגיות שמטרתן להפיל את הממשלה, או לערער את מוסדות המדינה ואת היציבות החברתית, הדבר עלול להיות מסווג כעבירה מעוררת תרמית.
בנוסף, נלקחים בחשבון גם ההקשר וההשפעה הפוטנציאלית של הפעולות או הדיבור. גם אם הכוונה אינה ממרידה במפורש, אם הפעולות או ההצהרות עלולות לגרום לתסיסה ציבורית, מחלוקות עדתיות או ערעור הביטחון הלאומי, הן עדיין עשויות להיחשב כפעילות מרדנית לפי חוקי איחוד האמירויות.
האם יש הוראות ספציפיות בחוקים של איחוד האמירויות הערביות בנוגע להמרדה המתבצעת באמצעות מדיה, פלטפורמות מקוונות או פרסומים?
כן, לחוקי איחוד האמירויות יש הוראות ספציפיות לגבי עבירות הקשורות להמרדה שבוצעו באמצעות מדיה, פלטפורמות מקוונות או פרסומים. השלטונות מכירים בפוטנציאל של שימוש לרעה בערוצים אלה להפצת תוכן מעורר או להסתה לתסיסה. הצו הפדרלי של איחוד האמירויות הערביות-חוק מס' 5 משנת 2012 למאבק בפשעי סייבר מתאר עונשים על עבירות הקשורות להמרדה שבוצעו באמצעים אלקטרוניים, כגון מאסר זמני וקנסות הנעים בין 250,000 AED (68,000$) ל- AED 1,000,000 ($272,000).
בנוסף, חוק העונשין של איחוד האמירויות הערביות וחוקים רלוונטיים אחרים מכסים גם פעילויות מרדניות הכוללות תקשורת מסורתית, פרסומים או התכנסויות ציבוריות. העונשים עשויים לכלול מאסר, קנסות גבוהים ואפילו גירוש לאזרחים שאינם איחוד האמירויות שהורשעו בעבירות כאלה.
